סימאנטוב נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

1.בפני תביעה כספית במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבעת להשיב לו סכומי כסף אשר גבתה ממנו, לטענתו, הנתבעת ביתר הן בגין אספקת שירותים סלולאריים לרבות שירותים נלווים, הן בחיוב בעמלת יציאה שלא כדין וכן נמנעה מהשבת כספים אשר התחייבה לזכותו בהם.

תמצית טענות הצדדים

2.במסגרת כתב התביעה המקורי אשר הגיש התובע טען האחרון להשבת חיובים עודפים אשר שילם לטענתו לנתבעת בגין שירותים שונים, כגון שירות מסרונים, אשר לא עשה בהם שימוש וכן לקבלת זיכויים שונים שהובטחו לו לטענתו על ידי נציגי הנתבעת.

עוד טען כי למרות שהחליף מפעיל שירות ועבר לחברה אחרת המשיכה הנתבעת לחייבו בחיובים שונים למכשירים שאינו עושה בהם יותר שימוש.

3.לאחר דיון שנערך בפני ביום 9.5.11 הוגש כתב תביעה מתוקן ובו תבע התובע השבה בסך של 6,720 ₪ בתוספת ריבית והצמדה. סך הפיצוי הנתבע כולל השבת חיובי יתר כנ"ל וכן הוצאות משפט והפסד ימי עבודה. לטענתו, חרף סיכום דברים עם נציגת מחלקת הכספים אצל הנתבעת טרם הושבו לידיו הכספים ואף נמשכה הגביה ביתר לרבות בגין קנסות יציאה.

4.מנגד מדגישה הנתבעת כי טענותיו של התובע הינן טענות בעל פה והן עומדות בסתירה למסמכים בכתב ביניהם ההסכם מיום 23.10.07 אשר נחתם בין הצדדים לשם שדרוג המכשירים הניידים שברשות התובע למכשירים סלולאריים חדשים מדגם "MOTOROLA L7" (להלן:"הסכם השדרוג"). במסגרת ההצטרפות לתוכנית זו צורפו המכשירים שבבעלות התובע למסלולי חיוב "התעריף היורד יעדים" אשר פרטיו נמסרו לתובע ואשר נחתמו על ידו. לפיכך, היה התובע לטענתה מחויב בהסכם עד חודש 10/10 ואילו כבר בחודש 8/10 הודיע באופן חד צדדי על ביטול העסקה והוראת התשלום.

יתר על כן ,ממכתבו של התובע אליה מיום 5.3.10 עולה כי העסקה עמה חדלה להיות כדאית עבורו ועל כן גמל בלבו להתנייד לחברה מתחרה ובקש לעצור באופן מיידי את חיוביו כלפיה. לטענתה,חיוב התובע בגין עמלת היציאה נובע מהעובדה כי נמנע מפירעון שלוש חשבוניות אחרונות שלא כדין ולכן חשבונית שהונפקה עבור חודש 10/10 בסך של 2,070 ₪ כללה את קנסות היציאה עבור שני המכשירים.

הגם שהתובע לא הכחיש קיומו של ההסכם הנ"ל טען כי הוא נחתם בעט אלקטרוני וכי "לא רואים על מה חותמים".

5.הנתבעת מכחישה כי חייבה את התובע שלא כדין עבור שימוש בשירותי ספקי תוכן חיצוניים. לטענתה, הדבר כרוך אך ורק בהתקשרותו הישירה מול ספקים אלו. במידה ואכן עשה כך התובע (באמצעות משלוח מסרונים לאותו ספק תוכן חיצוני) מוטלת עליו החובה והאחריות לתשלום עבור השירות שקיבל.

עוד נטען ,כי כפי שנהגה כלפי כלל לקוחותיה, נתנה הנתבעת לתובע אפשרות לחסום קבלת הודעות מספקים חיצוניים לרבות קבלת עדכונים, אולם התובע לא ביקש מעולם לחסום שירות זה.

6.במהלך הדיונים שנערכו בפני ביום 9.5.11 וביום 20.6.11 הוסיף התובע על טענותיו המקוריות, וטען כי חויב בייתר לנוכח זכאותו לתעריף מוזל במסלול של חיילי צה"ל לאור העובדה כי בתו – העושה שימוש באחד המכשירים – היתה חיילת בתקופת החיוב.

מנגד, השיבה הנתבעת כי טענות התובע נעדרות בסיס עובדתי ,שכן מעולם לא ערך "עסקת חיילים" וכי זיכתה בעבר את התובע בסך של 103 ₪ וזאת לפנים משורת הדין ומתוך רצון טוב להיטיב עמו לאחר שטען כי לא ידע על חיובו בתשלום בגין שירותים שונים.

דיון

7.התובע תיאר בכתב תביעתו המקורי ונספחיו התכתבות ארוכה ובירור מייגע מבחינתו שערך עם נציגי הנתבעת אודות חיובים שלטענתו חויב ביתר. לטענתו, שורת נציגי הנתבעת כמו ויקי,שמעון,נטליה, טלי וסלים לא ידעו ליתן לו הסבר לחיובים אלו. לגרסתו, נאמר לו כי החיובים הם בגין מכשיר מדומה שלא עשה בו שימוש ועל כן על הנתבעת להשיב לו את כל הכספים בהם חויב לתקופה של 7 שנים ובסך של 1344 ₪. לכל אלו ביקש לצרף את הפיצוי בגין הוצאות וטרדה שנגרמו לו בעקבות זמן ניכר שהיה צריך להקדיש לבירור החיובים הנ"ל.

כאמור בתביעה המתוקנת הרחיב והוסיף טענות נוספות שנמנו לעיל.

8.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את עדות וטענות הצדדים בע"פ הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות על כל רכיביה.

למעשה מספר ענינים שהעלה התובע מחייבים התייחסות נפרדת.

9.באשר לטענת התובע כי היה זכאי לחיוב עפ"י תעריף "חייל" הרי שלא הוצגו בפני נתונים עובדתיים התומכים בטענה זו לרבות מסמכים המעידים כי התובע פנה בבקשה לנתבעת להעביר את אחד מהמכשירים שברשותו למסלול ייחודי זה. יתר על כן, מהסכם השדרוג שנחתם על ידי אשת התובע עולה, כי התובע ורעייתו הסכימו לתנאי הסכם השדרוג, וזאת ללא שהוסיפו סעיף כזה או אחר המבטא את רצונם לקבל מסלול מיוחד.

למעלה מן הצורך – ולאור טענתו הרפה של התובע כי לא ראה על מה חתם - אציין כי יסוד ברור בהלכה הפסוקה הוא דבר קיומה של חזקת חתימה.